פבלו פיקאסו - גרניקה

גרניקה היא אחת היצירות המפורסמת של פבלו פיקאסו, שצוירה ב 1937 לאחר הפצצת העיירה הספרדית גרניקה על ידי הנאצים. זהו ציור ענק (8 מטר אורך, 4 מטר גובה) שצויר בגוונים של שחור, אפור ולבן. פיקסו החליט להגיב ולצייר את הציור שיתאר לא רק את המקרה עצמו, אלא שייצג את תחושת הכאב והסבל במלחמות באופן כללי.

התוצאה היתה גרניקה, שעומד עד היום כאחת ההצהרות האנטי מלחמתיות החזקות ביותר בתולדות האמנות.

הציור הוא יצירה מצמררת של כאוס וסבל. גווני מונוכרום של אפור ושחור שולטים על הבד, מעוררים תחושה של שממה מוחלטת. הדמויות המעוותות מייצגות את קורבנות התקיפה האווירית - בני אדם וחיה כאחד.

בתוך הכאוס, פיקאסו מעביר בצורה מופתית תחושה של ייסורים וייאוש - אמא אוחזת בילדה חסר החיים, היללה המיוסרת שלה חוצה את גבולות הבד. סוס פצוע, גופו מחורר בחנית, שואג בייסורים. הבניינים השבורים, שנבלעו בלהבות, מציבים עוד יותר את זירת ההרס. ובכל זאת, בתוך החושך, בוקעות קרני תקווה: דמות בודדה, נר ביד, מביטה בהתרסה אל התהום. סמל החוסן הזה מדבר רבות על הרוח האנושית הבלתי נתפסת, אפילו מול טרגדיה שאין לתאר.

"גרניקה" מתעלה מעל ההקשר ההיסטורי שלה, והופך לזעקה אוניברסלית נגד זוועות המלחמה והסבל העמוק שהיא גורמת לאנושות. השליטה של פיקאסו טמונה לא רק בכושרו הטכני אלא ביכולתו לזקק את המהות הגולמית של החוויה האנושית על הבד.

הציור סייר בעולם, שימש כתזכורת פנימית להשלכות האלימות והצורך המתמשך בשלום. כיום, הוא מוצא את מקומו הראוי במוזיאון ריינה סופיה במדריד, שבו מבקרים מרחבי העולם עומדים בהרהורים על המסר הנוקב שלו.

"גרניקה" מתקיים כעדות למחויבות הבלתי מעורערת של פיקאסו להשתמש באמנות שלו ככוח לשינוי חברתי ופוליטי. הוא עומד כמגדלור נצחי, שדוחף את כולנו לשאוף לעולם משוחרר מהזוועות המתוארות במשיכות המכחול החזקות שלו.

העיירה גרניקה המופצצת, ספרד, 1937